מגפת הקורונה יצרה בהלה רבה בשווקים, הן בארץ והן בעולם; צווי החירום שהוחלו גרמו לסגירה זמנית של עסקים רבים, קשיים בתזרים המזומנים של עסקים, קשיים באספקת שירותים ו/או מוצרים, פיטורי עובדים, מיתון ממשש ובא ועוד. כתוצאה מכך, עסקים רבים, חברות ואפילו אנשים פרטיים מצאו עצמם עומדים בפני קושי ממשי בקיום התחייבויות חוזיות אשר התחייבו להם במהלך עסקים/ חיים רגילים ובטרם החלה התפרצות המגפה.
מכאן עולה השאלה בפי רבים, האם ישנה דרך להביא לביטול של חוזה או להקפאת התחייבויות צד לחוזה לאור הקושי או חוסר היכולת שיצרה מגפת הקורונה בקיום התחייבויות בחוזה ?
נתחיל מהסוף:
הכל תלוי – כפי שיובא ברחבה להלן, נראה שכל מקרה ומקרה יבחן לגופו שכן, הכל תלוי בנסיבותיו של מקרה קונקרטי.
לדוג’ אין דינו של הסכם שכירות למגורים אשר השוכר בו פוטר מעבודתו בעקבות צווי החירום וכעת אין הוא יכל לעמוד בתשלום דמי השכירות ובין דינו של הסכם שכירות לצרכים מסחריים כגון חנות ואשר בעקבות המגפה וצווי החירום נסגרה החנות ולא ניתן לקיים עוד את מהות החוזה, קרי הפעלת חנות. כך גם, אין דינו של הסכם לרכישת פעילותה של חברה מסחרית, אשר הפעילות בה פסקה באופן זמני לאור צווי החירום שהוחלו ובין דינו של הסכם לאספקת מוצר שלא ניתן לספקו במועד או כלל לאור מגפת הקורונה.
כן חשוב להדגיש, כי אף אם יעלה, כי בנסיבות הקונקרטיות תתקבל טענת הסיכול, אין זה אומר שהצד המפר לא יחויב בהוצאות שנגרמו לצד השני.
על כן, חשוב לפנות הקדם לקבלת ייעוץ משפטי ולבחון האם בנסיבות הקונקרטיות שלכם ניתן לבטל או להקפיא את ההסכם.
המצב המשפטי:
כדי לבחון את היכולת של צד להביא לביטול או הקפאה של הסכם ראשית עלינו לעיין בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות השל הפרת חוזה) תשל”א – 1970:
“היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.“
מקריאת סעיף זה עולה, כי בכדי שתתקבל טענת הסיכול על הצד הטוען לה להוכיח שלושה תנאים מצטברים:
- תנאי ראשון – ביצוע ההתחייבות אינו אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים –גישת בתי המשפט בשאלה זו היא, כי בזמן המיועד לביצוע ההתחייבות האפשרות לביצועו השתבשה לחלוטין, וכי המניעה היא מניעה של קבע, קרי, מניעה זמנית לקיום התחייבות לא תעמוד בתנאי זה, אם כי ישנן גישות בפסיקה ובספרות המשפטית אשר מעלות את האפשרות, כי יתכנו חריגים לכלל זה במקרים של מניעה ארוכת טווח באופן בלתי סביר או במקרים בהם מועדי ביצוע ההתחייבות הם מעיקריו של ההסכם.
- תנאי שני –מבחן הצפיות –לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותמראש–גישת בתי המשפט בשאלה זו היא – כי כמעט הכל צפוי, קרי כל אירוע ניתן לצפייה. כך לדוג’ במקרה של מלחמה נקבע, כי מאורע מלחמתי הוא בהכרח בגדר הצפוי עבור אזרח ישראלי; ירידת גשמים שלא בעונתם ואף סילוק אזרחים ישראליים מאוגנדה לאור הפיכה שם, נקבעו כצפויים גם הם. יחד עם זאת במהלך השנים הגישה בשאלה זו רוככה מעט כאשר נקבע מבחן גמיש יותר המחיל את מבחן הצפיות לא על עצם צפיות האירוע המסכל, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים.
- תנאי שלישי –שלא יכל היה למנען– קרי, נדרש, כי נסיבות לסיכול נבעו עקב מאורע, מעשה או מחדל שאינו נעוץ במפר ושהמפר לא יכול היה למנוע אותן.
מהאמור לעיל עולה, כי לבית המשפט ישנו שיקול דעת נרחב עת הוא דן בטענת הסיכול. יודגש, כי גישת בתי המשפט והפסיקה הרווחת לגביי טענת הסיכול הינה גישה מצמצמת, קרי טענת הסיכול תתקבל במקרים נדירים בלבד.
יחד עם זאת, אין לומר נואש –ראשית, מקרה כדוגמת מגפת הקורונה והצווים שהוחלו בעקבותיה הינם בגדר אירוע בלתי צפוי שטרם נראה כדוגמתו במחוזותינו ופסיקות רבות בטענה זו עוד יידונו בבתי המשפט.
שנית, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג – 1973, קובע, כי חוזה יש לקיים בדרך מקובלתובתום לב. בעניין זה, קיימת גישה בפסיקת בתי המשפט לפיה עמידה דווקנית, עיקשת של צד להסכם על ביצוע התחייבויות הצד השני להסכם, על אף שינוי מהותי שחל בו בנסיבות חיצוניות, יכולה לעלות כדי הפרת חובת תום הלב.
עולה, כי גם התנהגות הצד השני (המבקש לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו) וחובת תום הלב יכולה להשליך על האפשרות להביא הסכם לכדי ביטול, שינוי או הקפאה.
לסיכום:
נראה שמגפת הקורונה היא אירוע בלתי צפוי שטרם נראה במחוזותינו ואשר גרם ועוד יגרום לטלטלה רבתי במהלך חיי העסקים וביכולת לעמוד בהתחייבויות חוזיות. הערכות מומחי הכלכלנים היא, שתהיה לכך השלכה כלכלית רחבת היקף וארוכת טווח.
כפי שהובא לעיל, כל מקרה ומקרה יבחן לגופו בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של אותו הסכם והצדדים להסכם. לכך יש להוסיף גם את מידת הפגיעה של הצד השני ויצוין, כי לבית המשפט יש שיקול דעת נרחב ביותר בפסיקת הוצאות או פיצוי לצד השני.
על כן, יש לפנות כבר עתה לייעוץ משפטי ולבחון כל מקרה, לתכנן אסטרטגיה משפטית ולפעול באופן מושכל.
